אני מאמין

לא תמיד הרגשתי גבר.

גדלתי כילד השנים עשר למשפחה דתית וקשת יום וחייתי בה כרואה ובלתי נראה. בגיל צעיר מאד הוצאתי מן הבית ועברתי ממסגרת חינוכית אחת לשנייה מבלי שניתנה לי הזכות לבחור איפה אני באמת רוצה להיות. התחושה היחידה של ממשות שהרגשתי בשנים הללו הייתה במאבקים אלימים, שניצחתי בהם, אבל שנאתי אותם, מול הילדים שניסו להתעמר בי, ובמאבקים הסודיים, שנעלמתי בהם, בכוח המכחול והצבע, מול המורים האלימים והמשמימים שלי.

הפכתי להיות אדם רגיש ועדין נפש, אמן, אוהב ספר, שונא אלימות ומעריץ נשים מרחוק. קיוויתי שהעולם שמחוץ לבית שגדלתי בו ידע להוקיר את האיכויות שלי, אבל באופן שבדיעבד איננו מפתיע, פגשתי נשים שניצלו את הרגישות והרוך שהבאתי איתי, וחידדו את הניכור והפחד שלי מן העולם. ברוב המסגרות בהן התחנכתי לא היו נשים, ואני הנחתי לתומי שהן רגישות ומתוקות וזקוקות לעדינות כדי להרגיש נוח. הנשים שפגשתי היו ההפך הגמור מזה: האנרגיה שהביאו עימן לא הייתה שונה בהרבה מן האנרגיה של הנערים והמורים שהתעמרו בי לאורך כל שנות ילדותי.

החלפתי בת זוג אחת, ועוד אחת, תמיד עם קושי אדיר להיפרד ולומר שדי לי, אבל השנים שחלפו והחוויות שחזרו על עצמן גרמו לי להאמין שזה פשוט ככה – אלה הם החיים וזה מה שיש להם להציע לי. כדי לשרוד אותם ולנסות לפצח את מעגל האימה והאלימות שחייתי בתוכו השקעתי את מירב מאמצי בניסיונות עקרים לשאת חן ולרצות את הסובבים אותי בכלל ואת הנשים בחיי בפרט.

אני לא בטוח שאני יכול לשים את האצבע על הנקודה בזמן אשר בה הבנתי שאני לא חי את החיים שאני רוצה לחיות לא מממש את הפוטנציאל שלי כאדם וכגבר, ולא מצליח לפגוש את הנשים הנכונות עבורי. הבנתי שניסיונות הריצוי האינסופיים שלי אינם מביאים לתוצאות להן ייחלתי, והחלטתי שנמאס לי. באותו זמן היו לי רק שתי דרכים גרועות לבטא את תחושת המיאוס שלי מן החיים ומן הסובבים אותי: אלימות או העלמות, אבל אף אחת מן הדרכים הללו לא מצאה חן בעיני – לא רציתי להיות אלים כפי שהייתי מול הילדים שהציקו לי בעבר, ולא רציתי לברוח שוב אל עולמות הציור והרוח מבלי שאיש ידע שאני קיים. אבל גם לבטל את עצמי מול הא-נשים בחיי לא רציתי עוד.

החלטתי שהגיע הזמן למצוא כלים חדשים ודרכי התמודדות חדשות, שיתאימו לאישיות שלי, שיעזרו לי ללדת מתוך עצמי את הגבריות והעוצמה שהייתי בטוח שקיימות שם, ולפגוש את האישה שתדע להעריך את כל אלה. במשך השנים שחלפו מאז ההחלטה ההיא ועד היום לא הפסקתי לרגע לחקור וללמוד על עצמי ועל הכוחות המניעים אותי: התבוננתי עמוק לתוך עיניו של הפחד שניהל אותי, הלכתי לטיפולים, טיפלתי בעצמי, ולמדתי שיטות ודרכים שונות ומגוונות במטרה לעזור לעצמי.

התהליך שהתחלתי אז נמשך ויימשך לאורך כל שנות הקיום שלי על הכדור הזה, וכחלק ממנו לקחתי על עצמי אחריי שנים של מסע עצמאי, לסייע לגברים כמוני בדרכם אל החופש להיות עצמם. גברים, שגם הם יודעים שפוטנציאל הגבריות האמיתית שלהם טמון במקום שסמוי מעינם וסמוי מעיני הסובבים אותם, והחליטו שהגיע הזמן להוציאו החוצה, ולתת לו ביטוי בכל תחומי החיים שלהם. גברים, שכמוני, רוצים ללמוד את פרושה המעשי של המילה גבריות עבורם, ורוצים לגלות דרך אחרת לעשות זאת, שאיננה כרוכה לא באלימות ולא בהעלמות.

אני מזמין אותך להצטרף אלי למסע אל הגבריות האמיתית שלך, אל העוצמה הפנימית שלך, ואל האהבה שלך לעצמך. מסע שבמהלכו תלמד להרגיש מוערך ואהוב ותוכל להעצים מגבריותך על בת הזוג שתבחר לעצמך, ועל כל הסובבים אותך.