מיקי ואורן

כנרת,
הגענו אליך עייפים. שבעי טיפולים ומאבקים. את היית המוצא האחרון של הזוגיות שלנו, והאמת – לא האמנו שנצליח. לא האמנו שתצליחי. מפגש אחרי מפגש הכרחת אותנו להסתכל זה לזו בעיניים. הזכרת לנו את האהבה שהייתה שם תמיד, ולימדת אותנו על 'לקיחת אחריות אמפטית'. בהתחלה זלזלנו. בתמימות שלך. ברעיונות שהבאת איתך. היינו נבוכים מן הצורה בה הצלחת 'לקרוא' אותנו. לאט לאט למדנו להאמין שגם אנחנו מסוגלים – לקרוא זה את זה, לזהות את הרגשות שמעבר למילים. לאט לאט פסקו המלחמות.אנחנו רוצים להודות לך על עבודה מסורה. על אהבה ללא גבול. על הנכונות להיות עבורנו גם מעבר לשעת הפגישה – במייל, בשיחה. אנחנו רוצים להודות על כך שראית בנו את מה שאנחנו כבר שכחנו שקיים, ועל כך שלא ויתרת, על כך שעזרת לנו לחזור ולהיות זוג.
לעולם תהיי חלק מחיינו.
תודה,
מיקי ואורן